לקנות לילד את הצעצוע החדש?! אולי להגיד 'לא'?

יכולת לחוש שמחה והנאה בחיינו קשורה ביכולת שלנו להעריך את מה שיש לנו. להוקיר תודה. וכולנו מכירים את תחושת התרוממות הרוח כשהתאמצנו להשיג משהו, עמלנו עליו, ולבסוף השגנו אותו.
שני הדברים האלה שזורים בחינוך הפיננסי לילדים שלנו, ושניהם חסרים בתרבות שהיא כולה שפע ללא אמירת 'לא'.
*הוקרת תודה ושמחה במה שיש-נפגמת קשות כשיש כל הזמן מרדף אחרי 'הצעצוע הבא', אחרי מה שיש לחבר שלי, אחרי הבגד 'הכי נחשב'.. בתרבות השפע האינסופית תמיד יהיה 'עוד צעצוע' נחשק שאין להם. תמיד יהיה עוד משחק מחשב שיש לחבר ולילד שלכם אין, תמיד יהיה נייד משוכלל יותר, תמיד ג'ינס עם מותג נחשב יותר… ואם הילד שלנו לומד לרדוף אחר הדברים האלה כל הזמן, נע בתוך חוסר מנוחה כשאין לו את 'הדבר הבא' שהוא רוצה או שיש לחבר, הוא לא מצליח ליהנות ולהעריך את מה שיש לו.
באיזו זכות, אנו ההורים שמעניקים להם הכל, גוזלים מהם את ההנאה שבהוקרת התודה על מה שיש? באיזו זכות אנחנו משתפים פעולה עם המרדף האינסופי של הילד שלנו אחר החומר הבא, כאילו זה מה שיהפוך את הילד שלנו למאושר?
*כשהכל מגיע לילדים שלנו בקלות, כשאנחנו קונים להם את משחק המחשב המשוכלל יותר עוד לפני שהם סיימו לבקש את הבקשה שלהם עד הסוף.. כשאנחנו רצים מיד לחנות כדי שיהיו להם כבר מחר קלפי פוקימון רבים יותר.. אנחנו ממש גוזלים מהם את תחושת ההישג שקיימת כשמתאמצים עבור משהו שחשוב לנו. תחושת הסיפוק שיש לנו כשאנחנו משקיעים מאמץ, מאתגרים את עצמנו, מציבים יעד ועובדים כדי להשיג אותו, ואז נהנים מתחושת הסיפוק .
האם אנחנו חושבים שגם כשהם יהיו בני 25 הם ישיגו כל מה שהם רוצים מבחינה חומרית מבלי להתאמץ, רק כי בא להם? אולי אתם מתכננים להיות המממנים של מאווייהם החומריים גם אז?
אם התשובה שלכם אליי היא 'שעכשיו הם בשנות הילדות שלהם..שיהנו..עוד יהיה להם מספיק שמן להתאמץ כשיהיו גדולים…' אני חוששת שצמצמתם את מהות ההורות שלכם לספקי שירותים וחומר, והנחתם בצד את החלק המהותי בהורות-לימוד ערכים לחיים הבוגרים והכנה של הילדים לעתיד שלהם.
כי ברגע שההורה מבין שיש לו הזדמנות להכין את ילדו, בעדינות, במידה, ובהתאם לגיל, לחיים האמתיים, (במקום הכי בטוח שהילד שלו אי פעם יהיה בו-הבית), אז הוא קולט איזו זכות חד פעמית ומרגשת יש בחיקו. אל תקטינו את התפקיד ההורי שלכם. ואל תקטינו את כוחו של הילד שלכם להתמודד עם אתגרים. ההיפך-אמנו אותו לכך!
ולסיום-שאלה לי אליכם הורים יקרים .
האם גם אנחנו הפכנו למבולבלים כל- כך עד שאנחנו חושבים שהאוטו המשוכלל יותר, או הנייד החדש יותר הוא שיעשה אותנו מאושרים? האם זה באמת עובד לנו??ואם כן, כמה זמן מחזיק ה'אושר' הזה, עד שנצא לרדוף אחר 'הדבר הבא' לקנות?