מערכת היחסים בין הורה לילדו בגיל הרך מתאפיינת בתקופות שונות ומשתנות: בתקופות הקשות ההורה והילד עלולים להרגיש שהם "כל היום רבים", שאין רגע דל מהוויכוחים, שיש מתח קבוע, היתקלויות וקונפליקטים. הורים מתארים חוויה לא קלה בה הם "הולכים לישון עם תחושת הדריכות כלפי הילד וקמים עם זה בבוקר", זאת משום שהיום שלהם מתמלא ברגעים של התנגדות הילד אליהם, סירוב שלו לשתף פעולה או לעשות מה שהם דורשים ממנו. מערכת היחסים של ההורה והילד הופכת להיות כולה סביב הקושי המשותף להסתדר ביחד. איזו תחושה קשה זו לשניהם! בשלב מסוים מעידים הורים החווים תקופה שכזו, כי הם מוצאים קושי אמתי לראות את הטוב והיפה בילד שלהם! ההורים מתביישים בכך ולפעמים מתקשים ,אפילו בתוכם, להודות בכך: "איך יכול להיות שאני-ההורה- לא מצליח לראות את הטוב שבילד שלי?? מה זה אומר עליי כהורה? "הלופ נמשך, ונדמה שככה זה יהיה מעתה והלאה …ומה עושים כדי לצאת מזה?
תחילה חשוב להבהיר: הורים, אתם מתמודדים עם מצב אנושי מורכב: הטבע האנושי הוא כזה שה- "רע" , ה- "מפריע", ה- "קשה" ואפילו הכואב מעסיקים אותנו הרבה יותר מה-"טוב" הפשוט, הנינוח והמוצלח. למה הכוונה? עשו תרגיל עם עצמכם- קחו רבע שעה ושימו לב -בתוך מחשבותיכם בזמן קצוב זה: כמה השקעה יש לכם במה שאתם רוצים לתקן, לא מצליח לכם, חסר ודורש שינוי. הקשיבו. הקשיבו לשיחות בסביבתכם- מה אתם שומעים יותר? קיטורים למיניהם או דברי שמחה והנאה? תלונות או הכרת תודה על מה שיש? ככה אנחנו ,בני האדם- שלא במודע אנו נוטים להישאב להתמקד דווקא בטעון שיפור ולא במה כבר יש שהוא נהדר. שיהיה ברור- אנחנו רוצים לגדול ולהתפתח וחשוב שנביט קדימה ונרצה לתקן, להשתפר ולצמוח. אבל ..כל הזמן?? האם באמת אנו עסוקים במציאת דרכים ורעיונות איך לשפר ולגדול? או פשוט רגילים להסתכל על מה לא עובד ולכאוב אותו? בנוסף שימו לב- דבר אחד הוא לראות את הטעון שינוי ומפה לצלול לכאב/ייאוש /דיכאון. ודבר אחר הוא להביט בו ומשם להתקדם למציאת רעיונות ל-'איך לעשות את זה אחרת בפעם הבאה עלינו לטובה'.
מבחינים בהבדל? כשאנו עסוקים ב'טעון שיפור', ב'לא מצליח', ב'לא עובד' רוב שעות היום, אנו נשאבים להרגשה לא טובה. עם הזמן מתפתחת 'עין לא טובה' בראיית המצב: אנו נוטים לראות את ה'רע' ופחות מבחינים בטוב.
זה בדיוק מה שעלול לקרות להורה בתקופת המריבות עם הילד: עסוקים בלריב…אחרי המריבה עסוקים בלחשוב עליו ולכאוב אותו, דרוכים כל הזמן ו "מחכים" לריב הבא….והנה כל שעות ה-ביחד של ההורה והילד מלאות בקושי. מה הפלא שההורה לא מצליח לראות משהו טוב בילד שלו בתקופה זו?? אין לזה בכלל מקום!!איך יוצאים מהלופ הזה?
זוזו מהבושה, עשו מעשה:
• שלב ראשון- היו ערים לכך שנכנסתם ל 'לופ' ביחסים.
• שלב שני- צאו לחיפושים! בכל רגע נתון השקיעו בהתבוננות וחיפוש: "מה טוב בילד שלי?". הביטו בהתנהגות שלו, בדיבור שלו, בשיעורי הבית שלו, ב-איך שהוא נראה, במה שבנה בלגו…כל דבר שאתם יכולים למצוא בו יופי אצל הילד. חפשו וחפשו ואל תפסיקו עד שתמצאו! אם אתם ממש מתקשים למצוא- היזכרו בדברים מתוקים שעשה הילד בעבר ותיהנו מהזיכרון. תנו ללב שלכם קצת להתחמם ולהיפתח..
זה חשוב מאוד. המהלך הפנימי הזה שאתם עושים עכשיו פותח לכם את הדלת ליציאה מהמקום השלילי אליו נכנסתם עם ילדכם. מפה מתחילה (לאט- לאט) להשתחרר התקיעות השלילית אליה נכנסתם ביחסים.
• שלב שלישי-עשו מעשה: * התחילו לאוורר את שעות ה-ביחד ברגעים אחרים: צרו סיטואציות נטולות קונפליקט כדי לבלות ביחד: שבו לשתות כוס שוקו חם ודברו על נושא כיפי, נטול קושי לחלוטין (סידרה בטלוויזיה, משחק ששניכם אוהבים, שיר חדש ששמעתם וכדומה) , שחקו משחק לא תחרותי, קראו ספר ושוחחו עליו ועוד. כל דבר שאתם יכולים לעשות עם הילד ויכול לחבר בינכם ללא מריבה או מאבק. המטרה היא לצבור רגעים נעימים נטולי קונפליקט. * צאו מהבית למקום נטרלי: אכלו פרוסת עוגה בבית קפה יחד(והקפידו לא לדבר על נושאי החיכוך בינכם) , גן שעשועים, משחק כדור ליד הבית , פיצה בפיצרייה השכונתית, ביקור בספריה וכדומה. פעילות שיכולה לשבור את השגרה המלחיצה בבית ולהוציא אתכם החוצה למקום 'נקי' יותר של היחסים.
*עשו פעילות שיש בה הוצאת אגרסיות וכעסים: מלחמת כריות, זריקת חצים על לוח, משחק כדור, קופצים מהר עד ש'אין נשימה יותר' ואז צונחים על הכרית למנוחה, ריקוד פרוע עם מוסיקה עד שמותשים וכדומה. מה הרעיון? הוצאת הכעס והכנת הקרקע לרגיעה ושינוי האווירה. ציירו כל אחד את הכעס שלו על דף ,או כמה דפים עוד ועוד עד שהציור מעצמו ישתנה לאט –לאט. ניתן להסביר אחד לשני את הציור וניתן להניח לזה ורק לתת לכם הזדמנות לאוורר כעס.
הרעיון העומד בבסיס כל הדוגמאות הוא שחרור האנרגיה הקשה שהצטברה בקשר שלכם עם הילד ופינוי מקום לאנרגיה חדשה להגיע. בהמשך- מתוך האנרגיה הזו ניתן אחר כך לשוחח על המריבה או הקושי ולמצוא שוב שפה משותפת. להתחבר מחדש. רק מתוך האור שתמצאו בתוך תקופות חשוכות יותר, תוכלו לצאת, שוב, לדרך חדשה יחד.