בחיי היום יום שלנו כהורים אנו נתקלים בדילמות שונות כל הזמן, ונאלצים לאלתר תגובה, שלפעמים נותרת לנו ממנה תחושה לא טובה. כמובן שלא ניתן להכין את עצמנו לכל אירוע יומיומי שולי או משמעותי שקורה לנו. והרי הם קורים בתדירות גבוהה-וכל הזמן: הילד נתקל בסירוב מחבר שלא רוצה לשחק אתו, פעם ראשונה, הגננת מתקשרת להגיד שהילדה נשכה או הרביצה בגן ומבקשת שתטפלי בזה בבית, הילדים רבים בצעקות שבר עד לב השמיים, הקטנצ'יק חוזר מכתה א' עם אוצר מילים של קללות שמעולם לא שמע בבית, המתוקה מתחילה לשקר פתאום, הילד מתכנס בעצמו ולא משתף במשהו שקרה לו היום בגן…ועוד ועוד. וילדינו לא מפסיקים להפתיע. כי החיים לא מפסיקים להפתיע, והם הרי חיים אותם במלוא הווייתם.
אנחנו לא יכולים לצפות סיטואציות ואת תגובותינו מראש, אך אנחנו יכולים לעורר את ההורות שלנו להורות מודעת. כזו שמחוברת אצלנו פנימה- לצרכים שלנו, לערכים שחשובים לנו כהורים- לעומת אלו שחשובים פחות.
הורות שמודעת לשאלות כמו- אילו אנשים אנחנו רוצים לשחרר לעולם הזה כשילדינו יהיו בזכות עצמם, אילו מסרים חשוב לנו להעביר להם- על העולם, על עצמם, על בני אדם, על אלוהים, אם בכלל? איך אנחנו רוצים שיתפסו את עצמם, ואולי הכי חשוב-אילו כלים אנחנו רוצים ללמד אותם להתמודדות עם אתגרי העולם שבחוץ??
הורות מודעת לא יכולה להישאר בצל ולסמוך על אינרציה ואלתור. האלתור יכול לבוא אחר כך, כשנהיה מודעים יותר לדרכי ההורות שאנו שואפים אליהם, לסוג התגובות שאנו מעוניינים בהן, כשנתרגל ונהיה מחוברים למהות ההורות ומה מוביל אותנו בתוכה.
אז מה הכוונה של כל זה? מאוד מעשית. אני מזמינה הורים לעצור כל אחד לבד, ואז בשיחה ביחד, לשהות ולחשוב –מה חשוב לי בהורות? מהם הערכים (נסתפק בחמישה ראשונים) שחשובים לי להעביר לילדי והם הרג ובל יעבור? ברור לכם שמרגע שאנחנו מתחילים לחדד את הכוונות שלנו, המון נושאים שהתעסקנו בהם עד כה במלחמות עם ילדינו נהיים חסרי חשיבות. ומרגע זה יש בחירה-אני לא מתכוון ליפול בפח המלחמות המיותרות האלה שוב.
לדוגמה- אם אחד הערכים המובילים בהורות שלי הוא ללמד את ילדי עקביות והתמדה, כנראה שממש חשוב לי להתעקש שלא יוותר גם כשקשה לו בחוג קרטה והוא חווה בו תסכול. אני אחפש דרכים לעודד אותו בנושא, אנסה להתאמן אתו בבית, אלך אתו לשיעור ואצפה כדי לחזק אותו, ואלמד אותו להתגבר, לא לוותר, ולהמשיך הלאה. אבל זה רק אם כהורה זה באמת חשוב לי. אם לא- אז למה לעזאזל אני נלחם אתו כל יום שני ברבע לארבע שילך לחוג, הורס לנו את כל אחר הצהריים ומשבש את כל האווירה בבית? אולי אני הורה שהרבה יותר חשוב לו שהילד יקרא ספרים, השכלה שניתנת בבית. אולי אני הורה שחשוב לו לנצל את הזמן הזה לפיתוח הקשרים החברתיים של הבן שלי, ושם אני אשקיע את המאמצים שלי?
בשביל שאני כהורה, אדע לבחור לשמור על האנרגיה שלי ולא לבזבז אותה לשווא, כדי שלא אקלקל את היחסים שלי עם ילדיי במאבקים, שאולי לא ממש חשובים לי, אני חייב לעצור ולשאול את עצמי –מה חשוב לי באמת?
ומפה, הכל נהיה קל יותר. כל סיטואציה נמדדת בתוך ההקשר שלה לערכים החשובים לי בהורות, והשאר מקבלים סדר עדיפות משני. איזה כיף שיש קצת סדר…שאני לא מרגישה שאני נלחמת בלי לדעת עבור מה? שאני קצת בשליטה בתוך הכאוס של היום יום ?! 🙂